פסק-דין בתיק ת"א 35857-02-12

1. תביעה כספית על סך 20,000 ש"ח שהגישה התובעת המנהלת ממשה (מספנה) בעיר אילת, בגין תמורת עבודת הנפה של ספינה. ההנפה נדרשה על מנת להקטין נזק למבוטחת של הנתבעת 1, חברה בשם פאגו פאגו (1998) בע"מ, שניהלה מסעדה צפה על רפסודה במפרץ אילת, בה פרצה שריפה. המבוטחת תכונה להלן " פאגו" או " המבוטחת". מצאתי שדין התביעה לדחיה, כאשר את תמורת העבודה שבוצעה אכן יש לשלם; אך הכף נוטה לכך שהתובעת לא תבעה בעלת הדין הנכונה, ונמנעה מלצרף בעלת ריבה הנכונה היא פאגו.  למרות שהטענות בענין היו ידועות ועלו באופן ברור עוד משלב כתבי הטענות וקדמי המשפט.  בסופו של דבר יש להכריע בשאלה מי הגורם שהזמין מן התובעת את ביצוע העבודה, ועליו לשאת בעלותה.

2. אקדים ואציין כי על פני הדברים לא היתה סיבה של ממש לכלול בתביעה גם את הנתבעת 2 שהינה חברת השמאות שטיפלה מטעם הנתבעת 1 בסקירת הנזק, וניהלה מטעמה משא ומתן מול המבוטחת פאגו. ככל שיש ממש בתביעה כנגד הנתבעת 1 (להלן: " כלל"), הרי שהאחרונה והיא בלבד צריכה להתכבד ולשלם. וככל שאין בה ממש כלפי כלל - דינה להידחות כנגד שני הנתבעים.

3. מטעם התובעת נתן תצהיר מר בן עמי דוד (להלן: " בן עמי"). כמו כן, העיד מטעמה בלא תצהיר וברשות בית המשפט, סוכן הביטוח של פאגו, מר בני גולדהמר (להלן: " הסוכן"). האחרון היה גם סוכן הביטוח של פאגו. מטעם הנתבעים (אשר יוצגו במאוחד)  העידו בעל משרד השמאות של נתבעת 2 מר אורי נס (להלן: " נס") והשמאי שניהל המגעים ובדק הנזק, מר קוזי יוסף (להלן: " קוזי").

4. לא שנוי במחלוקת כי ב - 12.2.2010  במרינה באילת, עלתה באש הספינה פאגו פאגו . המבוטחת ניהלה בה  מסעדה צפה. כלל  ביטחה את הספינה. לא שנוי במחלוקת (עדי הנתבעת אישרו זאת, כמו גם הסוכן גולדהמר), כי  הביטוח כלל גם אובדן רווחים. נס ציין בחקירתו (והדבר לא  נסתר) כי ביטוח זה היה מוגבל לתקופה בת 6 חודשים. מאידך הסוכן גולדהמר אישר וגם נתון זה לא נסתר (לא היתה מניעה להגיש הפוליסה), כי  הפיצוי באותה פוליסה בגין אובדן רווחים, עמד על סך משמעותי של 8,300 ש"ח ליום, היינו 250,000 ש"ח לחודש. גם אם מדובר בתקרה - מדובר בסיכון משמעותי למבטחת.

נתון נוסף שעלה בחקירות העדים (הסוכן ובן עמי) הינו שהספינה לא תוקנה עד היום ובסופו של דבר נרכשה על ידי התובעת כגרוטאת ברזל, ומצויה עד היום ככזו במספנה שלה. בן עמי אישר כי המספנה שלו גורטת ספינות שאינן ברות תיקון, בתורת המספנה היחידה שבמפרץ אילת.

5.   לא שנוי במחלוקת כי לאור השריפה נדרשה גרירה של הספינה אל מספנת  התובעת כדי לבחון אפשרות תיקונה ובכל מקרה לא ניתן היה להותירה במקומה. נשמע שלא ניתן היה לבצע עבודות תיקון במפרץ לאור הנחיות המשרד לאיכות הסביבה, והיה גם סיכון של זיהום סביבתי של הים (ראה עדות הסוכן בעמודים 8 ו - 9). כדי להוציא את הספינה שנשרפה מן המרינה, היה צורך בגרירתה, אך גם בעבודות ניסור שנועדו  לאפשר לספינה לעבור בפתח המרינה הצר יחסית. התובעת התבקשה לבצע את הגרירה והניסור וכמובן ההספנה (הכנסת הספינה למספנה של התובעת). המגעים בעניין התנהלו בין גולדהמר, קוזי, בן עמי, ושמאי מטעמה של פאגו בשם הנדלמן משה, שלא זומן לעדות  מטעם התובעת. האחרונה נמנעה גם מהעדה של מי מטעם פאגו.

6. איש מן הצדדים לא צרף המסמכים אך מחקירת בן עמי בעמ' 14 ו - 15 עולה, שבראשית הייתה פניה של פאגו אל התובעת לצורך העברת הספינה והתובעת שלחה הצעת מחיר. אין חולק גם שפאגו שילמה לתובעת עבור עבודת הניסור שתאפשרנה מעבר הספינה שניזוקה בפתח המרינה (חקירת בן עמי בעמ' 13 שורות 7 - 15).

7. כפי שהוכח בעדות הסוכן, לאור הצורך בגרירת הספינה -  דרש הנמל ביטוח גרירה. כלל היא שנשאה בפרמיה של הוצאת אותו ביטוח גרירה, בשיעור של 600 דולר. כלל היא גם זו שנשאה בעלות הגרירה לרבות עלות שכרו של שמאי מיוחד שהוזמן לשם כך, עמד על הספינה והשגיח על הגרירה (עמ' 9 לפרוטוקול).

8. בשלב זה התעוררה בעיה:  התובעת אמנם גררה הספינה ואולם כדי להכניסה למספנה שלה, היה  עליה להעלותה על מסלול. דא עקא, שעל אותו מסלול עמדה ספינה אחרת אשר חסמה את נתיב הגישה. לא הייתה דרך אחרת להכניס את הספינה פאגו פאגו למספנה של התובעת אלא דרך אותו מסלול. לפיכך, העלה הסוכן רעיון שהתובעת תבצע הנפה באמצעות מנוף של אותה ספינה "חוסמת"  ותזיז אותה מן המסלול, וכך תתאפשר העלאת פאגו - פאגו על המסלול. התובעת השיבה שהיא נכונה לכך אך כמובן פעולת ההנפה -  עלותה בצידה.

הסוכן פנה לשמאי קוזי ממשרד נס והפנה אותו אל התובעת כדי לסכם את המחיר. הסוכן עצמו, כפי שנשמע בעדותו,  לא היה מעורב במגעים. ואולם אין חולק ואף הנתבעות  מסכימות, שבמשא ומתן בין התובעת לבין השמאי קוזי ממשרד נס, סיכמו הצדדים והמבוטחת פאגו על מחיר לביצוע פעולת ההנפה שעמד על 20,000 ש"ח.

זהו הסכום הנתבע, שכן אותו סכום לטענת התובעת, שלא נסתרה, לא שולם עד היום. לפי הנטען פאגו מיאנה לשלמו, בטענה שהסיכום היה מול משרד נס כשלוח של כלל, וכלל היא שאמורה לשלמו.

9. התובעת לא הגישה יומני עבודה שימחישו שאכן בוצעה אותה פעולת הנפה בפועל. ואולם בעניין זה נאמנה עליי גרסתו של מר בן עמי וגרסת הסוכן שההנפה אכן בוצעה.  גם  קוזי אישר שבוצעה למיטב ידיעתו.

10. המחלוקת בין בעלי הדין נוגעת לשאלה מי צריך לשאת באותו תשלום מוסכם של 20,000 ש"ח. בעדות השמאי קוזי הוכח כי העלות 20,000 ש"ח סוכמה בפגישה או מגעים שלהם היו שותפים הוא עצמו כשמאי במשרד נס , התובעת כאמור, המבוטחת עצמה (פאגו), ואף יועץ הביטוח שלה מר הנדלמן (בפועל, כפי שנשמע,  מדובר בשמאי).

אציין כי בסיכומי הנתבעת נעשה נסיון לתאר את משרד נס כשלוח של פאגו פאגו לצורך המו"מ מול התובעת בכל הקשור להזמנת פעולת ההנפה. אין ממש בטענה זו. הנתבעת 2 פעלה כל העת כשלוחה של כלל, שהיא ששכרה שירותיה. האינטרס לשמו פעלה היה אינטרס ביטוחי. דין התביעה אכן להידחות אך לא מטעם זה שהעלו הנתבעות בסיכומיהן, כאילו משרד נס היה שלוח של פאגו. לא לחינם נעזרה פאגו,  בשמאי מטעמה, ולא הסתפקה בשירותי משרד נס שהעמידה המבטחת. בנזק בכאלו היקפים - אך טבעי הדבר. הבעיה כאן אינה באיתור זהות השולח (כלל) והשלוח (נס) , אלא במתן מענה נכון לשאלת תוכן השליחות והיקפה ביחס לאותה פעולת הנפה.

11. פעולת ההנפה היתה פעולה שנועדה כאמור לאפשר הספנה של הספינה השרופה. זו פעולה שנחזתה חשובה בזמנו להקטנת הנזק. יודגש בענין זה, כי על פי הראיות שהוצגו, היה אינטרס משותף הן למבוטחת והן לכלל בהקטנת הנזק: שכן הפוליסה כללה כאמור  גם כיסוי לנזקים עקיפים ממן אובדן הרווחים, עד סך מקורב של 250,000 ש"ח לחודש; אך לפי מה שנשמע בעדות נס, היתה גם תקרת מקסימום בת 6 חודש לפיצוי בגין נזק עקיף זה. ולפי עדותו של נס היה ברור לפאגו (לפחות בהמשך, עת ניהל נס מו"מ מול פאגו לסלוק דרישתה לתגמולי ביטוח, מו"מ שהוכתר בהצלחה)  שיש חשש שעבודות התיקון וההשמשה עשוי שתתארכנה הרבה מעבר ל 6 חודש.  האינטרס הנחזה הן של פאגו והן של כלל היה לקנות סיכון ולהגיע לפשרה בשלב מוקדם ככל הניתן, או לחלופין להשמיש הספינה  מוקדם ככל האפשר. מבחינת כלל - כל יום שחלף עד גבול של ששה חודשים נשא עמו סיכון לפיצוי יומי עד לתקרה של 8300 ש"ח מעבר לפיצוי על הנזקים הישירים לספינה; מבחינת פאגו - אם לא תסתיימנה עבודות התיקון וההשמשה של הספינה בתוך ששה חודשים מיום השריפה - כל יום שמעבר הנו יום של נזק כלכלי נמשך.  

12. סע' 61 לחוק חוזה הביטוח כותרתו "הקטנת הנזק" וזו לשונו:

(א)          אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט.

(ב)          הוציא המבוטח או המוטב, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב לשם כך בהתחייבויות סבירות, חייב המבטח לשפותם, בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו; היו ההוצאות או ההתחייבויות בלתי סבירות, חייב המבטח בשיפוי כדי שיעורן הסביר בנסיבות הענין ; והכל אף מעל לסכום הביטוח.

(ג)           הוראות סעיף זה לא יחולו על ביטוח שבו הסכימו הצדדים על שיעור השיפוי כאמור בסעיף 56(ג).